וְלֹא־יִהְי֨וּ ע֥וֹד בַּז֙ לַגּוֹיִ֔ם וְחַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ לֹ֣א תֹאכְלֵ֑ם וְיָשְׁב֥וּ לָבֶ֖טַח וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃

וְלָא יְהוֹן עוֹד בִּזָא לְעַמְמַיָא וּמַלְכְּוַת אַרְעָא לָא יְשֵׁיצִינוּן וְיַתְבוּן לְרוֹחֲצָן וְלֵית דְמָנִיד:

וחית הארץ. ר״ל עריצי הבבליים האכזרים שבהם או יאמר על החיות המזיקות שלא ירעו עוד ולא ישחיתו:

ולא, נגד שהיו למקצת גוים לבז, ששללו ממונם, ומקצם היו במדרגת חיות רעות שאכלו הצאן בעצמם, אמר שלא יהיו עוד לבז וגם החיות הפראיות שהם האומות הפראיים לא תאכלם, וישבו לבטח היינו שישבו בין האומות בבטחה והשקט: