אֶת־הָאֹבֶ֤דֶת אֲבַקֵּשׁ֙ וְאֶת־הַנִּדַּ֣חַת אָשִׁ֔יב וְלַנִּשְׁבֶּ֣רֶת אֶֽחֱבֹ֔שׁ וְאֶת־הַחוֹלָ֖ה אֲחַזֵּ֑ק וְאֶת־הַשְּׁמֵנָ֧ה וְאֶת־הַחֲזָקָ֛ה אַשְׁמִ֖יד אֶרְעֶ֥נָּה בְמִשְׁפָּֽט׃

יַת דַאֲבָּדוּ אֶתְבַּע וְיַת דְאִיטַלְטָלוּ אֲתִיב וְלִתְבִירַיָא אֶצְמוֹד וְלִמְרִיעַיָא אֱסוֹבַר וְיַת חֲטָאַיָא וְיַת חַיָבַיָא אֶשֵׁיצֵי וַאֲפַרְנֵיס עַמִי בְדִינָא:

אשיב. אל העדר:

ואת השמנה ואת החזקה. המתחזקת על חברתה להדפה ולהכותה אותה אשמיד וארענה במשפט הראוי והנכון ר״ל אקח נקם מהעושקים את העניים: