יְחֶזְקֵאל ל״ג · ט׳

וְאַתְּ אֲרֵי אַזְהַרְתָּ רַשִׁיעָא מֵאוֹרְחֵהּ לְמֵיתַב מִנָהּ וְלָא תַב מֵאוֹרְחֵיהּ הוּא בְּחוֹבֵיהּ יְמוּת וְאַתְּ נַפְשָׁךְ שֵׁיזֵיבְתָּא:

ואתה. אבל אם אתה הזהרת את הרשע להיות נזהר מדרכו לשוב ממנה והוא לא שב מדרכו:

הוא בעוונו ימות. כאומר וכי מפני אזהרתך מת הלא בעונו ימות ואם כן אין דבר רע בא מן האזהרה אבל בא ממנה דבר טוב כי אתה הצלת נפשך על ידה כי אם לא הזהרתו היה עליך עונש על ההמנעה כי אולי היה נזהר אם הזהרתו:

ואתה כי הזהרת ולא שב, תרויח בשתים, א. הוא בעונו ימות, לא אמר הוא רשע בעונו ימות, כי עכ"פ ישים לב קרוב למיתה ויעשה תשובה ותהא מיתתו כפרה, ב. שאתה את נפשך הצלת: