וּמַזְהֲרָנָא אֲרֵי יֶחֱזֵי יַת דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא אָתָן וְלָא תְקַע בְּשׁוֹפָרָא וְעַמָא לָא אִזְדְהַר וַאֲתוֹ קָטוֹלֵי חַרְבָּא וְדַבָּרוּ מִנְהוֹן נַפְשָׁא הוּא בְּחוֹבֵיהּ אִידְכַּר וּדְמֵהּ מִיַד אַזְהֲרָנָא אֶתְבַּע:
והצופה. אבל הצופה אשר יראה את החרב באה ולא תקע בשופר להזהיר את העם וא״כ לא היה העם נזהר להיות נשמר:
הוא בעוונו נלקח. ר״ל עם כי בודאי הומת בגמול עוונו כ״א לא היה בו עון לא היה כח ביד החרב ללקותו עכ״ז אדרוש דמו מיד הצופה לענוש אותו על אשר לא הזהיר ובאה התקלה על ידו הואיל ובטחו עליו והוא מנע האזהרה:
והצופה אבל אם הצופה לא הזהיר ע"י תקיעת שופר הגם שהנפש בעונו נלקח מ"מ אדרוש דמו מיד הצופה, אם במה שלא הזהיר מן האויב, ואם לפי המוסר מה שלא עורר לתשובה שעי"כ היו נצולים:
