כִּדְנַן תֵּימַר לְהוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים קַיָם אֲנָא אִם לָא דִי בְּחָרְבָא בְּחַרְבָּא יִתְקַטְלוּן וְדִי עַל אַפֵּי בָּרָא לְחַיְתָא מְסַרְתֵּיהּ לְשֵׁיצָיוּתְהוֹן וְדִי בִּמְצָדְתָא וּבִמְעֲרָתָא בָּמוֹתָא יְמוּתוּן:
אם לא. הוא ענין שבועה כמו אם לא כאשר דברתם (במדבר י״ד:כ״ח):
אשר בחרבות. היושבים בערים הנחרבות עוד יפלו בחרב והשוכנים על פני השדה יפלו שמה וחית השדה תאכלם והנסתרים במצדות ובמערות ימותו בדבר:
במצדות. ענין מגדל חזק ומבצר כמו מצודת סלעים (שם לג):
ובמערות. חפירה בקרקע בבנין:
חי אני, כי יכלו יושבי הארץ לגמרי, שמי שיהיה בערים החרבות יכלה בחרב אויב, והמתחבא בשדה ששם לא יהיה האויב תאכלהו חיה רעה, ובמערות יכלה בדבר, ועי"כ ונתתי את הארץ שממה ומשמה, וגם מקומות העזים שהיו בה כמו המצודות והמבצרים שהיו בהרים שאין רגל אויב מגיע שם ישבתו, עד שגם ההרים יהיו שממה מבלי עובר:
