בַּר אָדָם אִתְנַבֵּי לִבְנֵי עַמָךְ וְתֵימַר לְהוֹן אַרְעָא אֲרֵי אַיְתֵי עֲלָהּ דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא וְיִדְבְּרוּן עַמָא דְאַרְעָא גַבְרָא חַד מִבֵּינֵיהוֹן וִימַנוּן יָתֵיהּ לְהוֹן לְאַזְהָרָא:
כי אביא. אמר אביא לפי שהכל בא בגזירת המקום:
חרב. ר״ל אנשי חרב:
ונתנו אותו. ימנו אותו להיות צופה לראות אם קרבה לבוא העירה:
מקציהם. ת״י מביניהון:
לצופה. ענין הבטה וראיה:
ארץ כי אביא עליה חרב, יש שני מיני צופים, א. צופה שמעמידים לראות אם אויב בא לעיר, ב. אחר שכבר בא האויב מעמידים צופה לראות ולעיין על מחנה האויב ולהזהיר את העם שישמרו א"ע מן הצד שמשם יערוך מלחמה וישליך חצים ואבני קלע אל העיר, ויש ג' הבדלים ביניהם, א. שהצופים שמעמידים לראות אם יבא איזה אויב, מעמידים צופים רבים בכל צד, משא"כ הצופה שמעמידים אחר שבא האויב מעמידים רק צופה אחד, שיעיין על מעשה האויב ומערכתו, ב. הצופים שיראו אם בא האויב מעמידים אנשים הדיוטים, אבל הצופה שיעמוד לראות על מערכת האויב שכבר בא, צריך להיות אחד משרי הצבא היודע תכסיסי מלחמה, ויודע להזהיר את העם ממקום הסכנה, ג. הצופים הראשונים יעמיד המלך או שר הצבא, כדי שאם ירגישו ביאת האויב יודיעו לצבא המלחמה לצאת לקראתו לקרב, אבל הצופה השני אם בא האויב יעמידו העם כולו, כדי שבעת שיראה שהאויב ידו רמה ושיכבוש את העיר יודיע אל העם כדי שימהרו להמלט על נפשם, וז"ש ארץ כי אביא עליה חרב, אם כבר בא החרב ואז א"צ להעמיד צופים רבים לראות אם בא החרב, רק אז יקחו עם הארץ כי הם יעמידו הצופה, ורק איש אחד, והאיש הוא מקציהם ר"ל אחד מקציני העם העומד בראשם, ונתנו אותו להם לצופה, שעקר מה שצופה הוא בעבורם, להזהירם בעת הסכנה, לעמוד על נפשם, ואז ????:
