וּנְטַשְׁתִּ֣יךָ בָאָ֔רֶץ עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה אֲטִילֶ֑ךָ וְהִשְׁכַּנְתִּ֤י עָלֶ֙יךָ֙ כׇּל־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וְהִשְׂבַּעְתִּ֥י מִמְּךָ֖ חַיַּ֥ת כׇּל־הָאָֽרֶץ׃

וַאֲרַטְשִׁינָךְ בְּאַרְעָא עַל אַפֵּי בָּרָא אֶרְמֵי נְבֵילְתָּךְ וְאַשְׁרֵי עֲלָךְ כָּל עוֹפָא דִשְׁמַיָא וְאַסְבַּע מִנָךְ חַיַת כָּל אַרְעָא:

ונטשתיך. אפזר אותך בארץ ואשליך אותך ע״פ השדה כי תפול במלחמה ותהיה למאכל לעוף השמים ולחית הארץ:

ונטשתיך. ענין פזור כמו וינטשו בלחי (שופטים טו):

אטילך. עניז השלכה כמו ויטילו את הכלים (יונה א׳:ה׳):

והשכנתי. ענין חניה:

והשבעתי. מל׳ שביעה:

ונטשתיך ויהיה כדוגמת הדג שמת כשבא ליבשה, ר"ל שם אעזוב אותך ותמות מעצמך, ותטול על פני השדה, והשכנתי כמשל הדג הגדול שפלטו המים וניתן לאכלה לעוף ולחיה, היינו שכולם יבוזו שללו: