יְחֶזְקֵאל ל״ב · ב׳

בַּר אָדָם טוֹל אִלְיָא עַל פַּרְעֹה מַלְכָּא דְמִצְרַיִם וְתֵימַר לֵיהּ תַּקִיף בְּעַמְמַיָא הֲוֵיתָא וְאַתְּ כְּתַנִינָא בְּיַמַיָא וְאַגַחְתָּא בְּמַשְׁרִיתָךְ וַאֲזַעְתָּא עַמְמַיָא בְּסוּמְכְוָתָךְ וְאַחֲרֵיבְתָּא מְדִינַתְהוֹן:

כפיר גוים נדמית. מדמה היית בעצמך שאתה למול הגוים ככפיר בעדרי צאן אבל לא כן הדבר כי אתה כתנים אשר בימים שאין כחו אלא במקומו בתוך המים ומיד כשעולה ליבשה הוא מת כן אין לך כח אלא בארצך:

ותגח בנהרותיך. לפי שהמשילו לתנין אמר בנהרותיך רצה לומר בארצך תרים קרן לנגוח ולהתחזק או במקומך תוכל למשוך ולצאת ולא במקום זולת:

ותדלח מים ברגליך. תוכל לדרוך במים ולעכור אותם ותוכל לרמוס הנהרות הנמשכים מן המים אבל אין לך כח ביבשה וכפל הדבר במ״ש:

אליו. כמו עליו בעי״ן:

כפיר. הוא ארי בחור:

נדמית. מלשון דמיון:

כתנים. כמו כתנין והוא דג גדול כדמות נחש:

ותגח. מלשון נגיחה והדפה בקרן או הוא ענין משיכה והוצאה כמו כי אתה גוחי מבטן (תהילים כ״ב:י׳):

ותדלח. ענין דריסה עם עכירת המים ודומה לו במקרא שלאחריו:

ותרפוס. ענין דריכה ורמיסה כמו מעין נרפש (משלי כה):

כפיר גוים נדמית ידמה את פרעה בצד א' ככפיר, שהאריה בילדותו שנקרא כפיר לא יצא על טרפו חוץ ממעונתו, רק יטרוף את החיה הקרבה אל סוכתו, עד שהגיע להיות אריה שאז יצא עלי טרף חוץ מגבולו, ובזה יאמר שנדמה בעיני גוים ככפיר שאינו יוצא ממקומו כך לא היה דרכו לכבוש ארצות רחוקות ולהרגיז הארץ, ובכ"ז הזיק לכל שכניו, ובזה מדמהו לתנים בימים, כי המצרים היו מאמינים שהתנים הגדול שהוא הקראקאדיל קדוש ומושל במים, ושעת ידלח ברגליו את מי נהר נילוס, יגרשו מימי הנהרות כולם ויהיה סער בתחתית המים ויתנשאו דכים וישטופו ויעברו אל הנילוס ויתמלאון מימיו, ועי"ז יחסרון הנהרות כי ירפשו מימיהם וירדו אל נחל מצרים, וז"ש ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך, ר"ל שתשכב על גחונך, וברגליך תדלח המים בנהרותיך, ר"ל שהוא נהר נילוס, ובזה תרפוס נהרותם של הגוים (ואמר כתנים בימים כי המצריים האמינו שהאליל המושל על הים י"ל מלחמה עם האליל המושל על הנילוס, אבל אתה כתנים המושל גם בימים, ותדלח נהרותיך, וירעשו מים) והנמשל שהגם שנדמית ביבשה לכפיר שאינו יוצא חוץ מגבולו, אבל בימים ובמים עשית היזק גדול, כי כבש את כל העמים אשר על יד נהר פרת ועל שפת הים, ומשך השפע אליו וכולם היו לו מס עובד, ורפס נהרותם ושפעם: