בְּתִתִּי֩ אֶת־אֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם שְׁמָמָ֣ה וּנְשַׁמָּ֗ה אֶ֚רֶץ מִמְּלֹאָ֔הּ בְּהַכּוֹתִ֖י אֶת־כׇּל־י֣וֹשְׁבֵי בָ֑הּ וְיָדְע֖וּ כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃

כַּד אֶתֵּן יַת אַרְעָא דְמִצְרַיִם צָדוּ וְתִצְדֵי אַרְעָא וּמְלָאָהּ בְּאַיְתָיוּתִי מְחָא עַל כָּל דְיַתְבִין בָּהּ וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ:

בתתי. זה יהיה בעת אתן את ארץ מצרים להיות שממה וחוזר ומפרש הארץ תהיה שממה וריקנית מהבריות הממלאין אותה בעת אכה כל היושבים בה:

וידעו. אז ידעו שאני ה׳ הנאמן לשלם גמול:

ונשמה. מל׳ שממון וכפל הדבר על הפלגת השממון:

בתתי וזה יהיה עת אתן את ארץ מצרים שממה ונשמה שהוא בחורבן האחרון: