וַהֲשִׁמּוֹתִ֨י עָלֶ֜יךָ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וּמַלְכֵיהֶם֙ יִשְׂעֲר֤וּ עָלֶ֙יךָ֙ שַׂ֔עַר בְּעוֹפְפִ֥י חַרְבִּ֖י עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וְחָרְד֤וּ לִרְגָעִים֙ אִ֣ישׁ לְנַפְשׁ֔וֹ בְּי֖וֹם מַפַּלְתֶּֽךָ׃ {פ}

וְאַצְדֵי עֲלָךְ עַמְמִין סַגִיאִין וּמַלְכֵיהוֹן יִתְמְהוֹן עֲלָךְ תֵּימָה בְּאַיְתָיוּתִי עֲלָךְ דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא וְאִינּוּן חָזָן וְיזוּעוּן מִן קֳדָם תְּבִרְהוֹן גְבַר לְנַפְשֵׁיהּ בְּיוֹם מַפְּלַת קְטִילָךְ:

והשימותי. אתמיה על מפלתך עמים רבים:

ישערו וגו׳. ר״ל בעבורך יחרדו כמו מרוח סערה:

בעופפי. בעת תעופף חרבי על פניהם ר״ל בעת יחלוף נ״נ דרך ארצם כי הוא יקרא חרב ה׳:

וחרדו לרגעים. בכל רגע יוסיפו בחרדה:

איש לנפשו. כ״א יחרד בעבור נפשו ביום מפלתך כי יפחד שלא תעבור החרב גם עליו:

והשמותי. ענין תמהון:

ישערו. מלשון רוח סערה:

בעופפי. מלשון עפיפה ופריחה ובלשון שאלה יאמר על התבערה:

והשמותי, אח"כ אשומם גם עמים רבים (שהעמים י"ל מלך) ומלכיהם ישערו עליך שער, לא כעס פנימי בלב, רק שער ושממה, בעופפי חרבי על פניהם, כי החרב של ה' (שהוא מלך בבל שהוא חרב ה') יעוף גם על פניהם, ויחרדו בכל רגע איש לנפשו בל תגיע הרעה אליו: