וַיִּכְרְתֻ֧הוּ זָרִ֛ים עָרִיצֵ֥י גוֹיִ֖ם וַֽיִּטְּשֻׁ֑הוּ אֶל־הֶ֠הָרִ֠ים וּבְכׇל־גֵּ֨אָי֜וֹת נָפְל֣וּ דָלִיּוֹתָ֗יו וַתִּשָּׁבַ֤רְנָה פֹֽרֹאתָיו֙ בְּכֹל֙ אֲפִיקֵ֣י הָאָ֔רֶץ וַיֵּרְד֧וּ מִצִּלּ֛וֹ כׇּל־עַמֵּ֥י הָאָ֖רֶץ וַֽיִּטְּשֻֽׁהוּ׃

וְשֵׁיצָיוֹהִי נוּכְרָאִין תַּקִיפֵי עַמְמַיָא וְרַטְשׁוּהִי עַל טוּרַיָא וּבְכָל חֵילַיָא נָפְלָא מַשִׁרְיָתֵיהּ וְאִתְבַּדָרוּ סוּמְכְוָתֵיהּ בְּכָל פַּצִידֵי אַרְעָא וּנְחָתוּ מִטְלַל מַלְכוּתֵיהּ כָּל עַמְמֵי אַרְעָא וְרַטְשׁוֹהִי:

ויכרתוהו. עמים נכרים חזקים שבעובדי כוכבים הם כרתו אותו ופזרו ענפיו:

אל ההרים. על ההרים ובכל העמקים נפלו ענפיו ותהיינה שבורות בכל אפיקי הארץ במקום נפלם כי היו דרוסות ברגלי אדם:

וירדו. לא ישבו עוד בצלו ועזבו אותו:

ויטשוהו. ענין פזור כמו וינטשו בלחי (שופטים טו):

גאיות. מלשון גיא ועמק:

אפיקי. כן יקראו המקומות הנגרים שם המים בחוזק כמו כאפיקים בנגב (תהלים קכו):

ויטשוהו. ענין עזיבה כמו והנה נטש אביך (ש״א י):

ויכרתהו השדים שהם עריצי גוים והזרים שעמהם יכרתוהו ויטשוהו הדליות הארוכים יפלו על ההרים ר"ל חילו וגדודיו יפלו בהרים במלחמה והפארות יפלו אל האפיקים ר"ל עשיריו ועמו יתפזרו באפיקים בגולה, ועמי הארץ שהיו חוסים בצלו ירדו מצלו ויטשוהו: