וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֹאבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלֶ֔יךָ כִּי־אֵינָ֥ם אֹבִ֖ים לִשְׁמֹ֣עַ אֵלָ֑י כִּ֚י כׇּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל חִזְקֵי־מֵ֥צַח וּקְשֵׁי־לֵ֖ב הֵֽמָּה׃

וּבֵית יִשְׂרָאֵל לָא יֵיבוּן לְקַבְּלָא מִנָךְ אֲרֵי לֵית אִינוּן צָבָן לְקַבָּלָא לְמֵימְרִי אֲרֵי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲצִיפֵי אַפִּין וְתַקִיפֵי לִבָּא אִינוּן:

ובית ישראל. אבל בית ישראל לא יאבו לשמוע אליך כי אם תאמר להם כסדור מאמרי כי אינם רוצים לשמוע גם אלי ר״ל אף סדור הדברים אשר יצא מפי אינם מקובלים על לבביהם:

חזקו מצח. כן יאמר על מי שהוא מעיז ביותר שהוא מרים מצחו ומחזקו וכן ומצחך נחושה (ישעיה מח):

לא יאבו. לא ירצו כמו לא אבה יבמי (דברים כ״ה:ז׳):