וּלְשֽׁוֹנְךָ֙ אַדְבִּ֣יק אֶל־חִכֶּ֔ךָ וְנֶֽאֱלַ֔מְתָּ וְלֹא־תִהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לְאִ֣ישׁ מוֹכִ֑יחַ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃

וְלִישָׁנָךְ אַדְבֵּיק לְחִכֵּךְ וְתִשְׁתּוֹק וְלָא תְהֵי לְהוֹן לִגְבַר מוֹכַח אֲרֵי עַם סַרְבָן אִינוּן:

ולשונך אדביק. ר״ל לא תדבר עמהם כאלו הדבקתי לשונך אל חכך לבל תוכל לדבר:

ונאלמת. תהיה כאלם ולא תהיה למולם לאיש מוכיח שדרכו למחות ולהוכיח מלבו בעת יראה מי עושה הרע:

כי בית מרי המה. לכן לא תוכיחם מלבך כי ימרו בך:

חכך. החיך מה שמעל הלשון:

ולשונך אדביק אל חכך, ולא תהיה להם אף לאיש מוכיח הגם שלא תדבר דברי נבואה רק דברי תוכחת השכל גם באופן זה לא תוכיח כי בית מרי המה ובודאי לא ישמעו תוכחות: