בַּר אָדָם אֱמַר לְמַלְכָּא דְצוֹר כִּדְנַן אֲמַר לִיבָּךְ וַאֲמַרְתְּ דַחֲלָא אֲנָא יְיָ אֱלֹהִים חֲלַף דְרָאֵים מוֹתַב תַּקִיפִין יְתִיבֵית בְּגוֹ יַמַיָא וְאַתְּ אֱנָשָׁא וְלֵית בָּךְ צְרוֹךְ וַחֲשַׁבְתָּא בְלִיבָּךְ דְאַתְּ דַחֲלָא:
לנגיד צור. על מושל צור:
אל אני. ר״ל בעל יכולת רב כאל:
מושב אלהים ישבתי. ר״ל לפי שיש לי מקום מושב נבדל ומשומר מאנשים וכמו האלהים יושב בשמים ממעל כן אני כמוהו ישבתי בלב ים ואין מי יוכל לבוא אלי:
ואתה. אבל אתה אדם ואין לך יכולת כמו לאל ואיך נתת לבך להשוותה כלב אלהים וכאומר מה ראית לשטות זה:
אמר לנגיד צר כבר העיר הרי"א שנגיד צור אינו מלך צור שיזכיר אח"ז ודעתו שהנגיד הוא פקיד על עניני המדינה ומלך הוא ענין אחר, ודעתי בזה תשמע אח"ז, יען גבה לבך גבהות הלב הוא מה שאדם חושב א"ע במעלה יתר שאת ממה שהוא באמת והוא תועבה אצל ה' כמ"ש תועבת ה' כל גבה לב, ולכן אמר שהעונש המיועד עליו יהיה בעבור שגבה לבו עד שייחס לעצמו אלהות מצד גבהות הלב, ומצד מקום שבתו נפרד מבני אדם, כי ישב בלב ימים כאלהים היושב נפרד מן הברואים, ואתה אדם ולא אל, ר"ל כי היו בני אדם שהיה בם אלהות מצד נפשם, כמו משה איש האלהים, ודניאל די רוח אלהין בי', אבל אתה רק אדם ולא אל שלא נמצא בך שום אלהות, רק ותתן לבך כלב אלהים, אתה נותן אותך לזה ואין בך שום שפע אלהות:
