יְחֶזְקֵאל כ״ו · ב׳

בַּר אָדָם חֲלַף דַאֲמָרֵית צוֹר עַל יְרוּשְׁלֵם חֶדְוָא אִתְבְּרַת דַהֲוָה מְסַפְּקָא סְחוֹרָה לְכָל עַמְמַיָא אִסְתְּחָרַת לְמֵיתֵי לְוָתִי דַהֲוַת מַלְיָא חֲרוּבָת:

נשברה דלתות העמים. הדלתות שהיו כל העובדי כוכבים נכנסים בהן לסחורה הנה עתה נשברה כ״א מהדלות כי לא הלך המצור מעליה עד נלכדה:

נסבה אלי. כל המסחור שהיה בה, הנה עתה תסוב אלי ואצלי יבואו כל סוחרי העכו״ם:

אמלאה החרבה. ר״ל אהיה ממולא במסחר רב מסבת החרבה כי כל הסחורה שהביאו לה הנה בחורבנה יביאו אלי:

האח. היא ענין לשון שמחה:

יען אשר אמרה צר, צור היתה תמיד בברית עם ירושלים בימי דוד ושלמה, ולא שמחו על מפלתם משנאה רק מפני שחשבו שעי"כ יגיע להם תועלת, וז"ש שאמרו האח נשברה דלתות העמים, שירושלים היתה עיר מרכולת וכל העמים הביאו שם סחורתם, וקראה דלתות העמים שכולם נכנסו אל הדלת הזה, ועי"כ נסבה אלי ויהיה כל המסחר בצור, וגם י"ל שקראה דלתות העמים מפני שהיתה חוצצת בפני העמים שישבו בדרום ומזרח וצפון שהיה דרכם לצור דרך א"י וסביבה, כדלת סגורה שאין יכולים ליכנס עד שיפתח הדלת, ועתה שנפתח הדלת ע"י חורבנה נסבה אלי, זאת שנית אמלאאה החרבה שמלאו בתיהם מחורבן ירושלים כמ"ש וגם מה אתם לי צור וצדון וכל גלילות פלשת אשר כספי וזהבי לקחתם ומחמדי הטובים הבאתם להיכליכם ובני יהודה מכרתם וכו' ששללו ובזזו ואספו כסף ועבדים ונתמלאו מן החורבן והשלל: