לָכֵן֩ הִנְנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־כֶּ֤תֶף מוֹאָב֙ מֵהֶ֣עָרִ֔ים מֵעָרָ֖יו מִקָּצֵ֑הוּ צְבִ֗י אֶ֚רֶץ בֵּ֣ית הַיְשִׁימֹ֔ת בַּ֥עַל מְע֖וֹן (וקריתמה) [וְקִרְיָתָֽיְמָה]׃

בְּכֵן הָא אֲנָא תָבַר יַת תְּקוֹף מוֹאָב מִקִרְוֵיהוֹן מִכְּרַכֵּיהוֹן עַד פַּצִיחֵיהוֹן חֶדְוַת אַרְעֲהוֹן בֵּית יְשִׁימוֹת בַּעַל מְעוֹן וְקִרְיָתָיִם:

את כתף מואב מהערים. את עבר מואב מן הערים ולתוספת ביאור אמר מעריו מקצהו ר״ל אפתח ערי מבצרי מואב העומדים בקצה גבולו המונעים את האויב לבוא בארצו וכאשר יפתחו שערי הערים ההם יבוא האויב בארצו לכל אשר יתאוה:

צבי ארץ. ר״ל הערים שהם חמדת והדר ארצו ושמותם בית הישימות וכו׳ כי הם ערי המבצר שבקצה גבול מואב:

כתף. ענין עבר וצד וכן ולכתף השנית (שמות כז):

צבי. ענין חמדה והדר:

לכן הנני פתח את כתף מואב שיכנס האויב בצד ארצו, ולא יכנס בצד המדבר רק בצד ששם הערים, ויתחיל החורבן מעריו מקצהו, וכמו שחשב בירמיה שם כל ערי מואב שכבשם האויב, אבל תכלית חורבן מואב, שיפתח פתח: