וְאָֽמַרְתָּ֙ לִבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן שִׁמְע֖וּ דְּבַר־אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה כֹּה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֡ה יַ֩עַן֩ אׇמְרֵ֨ךְ הֶאָ֜ח אֶל־מִקְדָּשִׁ֣י כִי־נִחָ֗ל וְאֶל־אַדְמַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ כִּ֣י נָשַׁ֔מָּה וְאֶל־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה כִּ֥י הָלְכ֖וּ בַּגּוֹלָֽה׃

וְתֵימַר לִבְנֵי עַמוֹן קַבִּילוּ פִּתְגָמָא דַייָ אֱלֹהִים כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים חֲלַף דַאֲמַרְתָּא חֶדְוָא עַל מַקְדְשִׁי אֲרֵי אִתְחַל וְעַל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אֲרֵי צְדִיאַת וְעַל דְבֵית יְהוּדָה אֲרֵי הַלִיכוּ בְגָלוּתָא:

יען אמרך האח. ר״ל בעבור ששמחת על מקדשי אשר נתחלל להמסר ביד העכו״ם:

האח. ענין ל׳ שמחה:

נחל. מל׳ חלול:

נשמה. ל׳ שממה:

יען אמרך האח בני עמון שמחו א. על חורבן המקדש, ב. על שממות הארץ, ג. על גלות ישראל: