יְחֶזְקֵאל כ״ה · י״ג

בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים וַאֲרֵים מְחַת גְבוּרְתִּי עַל אֱדוֹם וֶאֱשֵׁיצֵי מִנָהּ אֱנָשָׁא וּבְעִירָא וְאֶתְּנִינָהּ חוּרְבָא מִדָרוֹמָא וְיַתְבֵי דְדָן בְּחַרְבָּא יִתְקַטְלוּן:

ונטיתי ידי. להכות בה:

והכרתי וגו׳. כי תהיה שממה:

מתימן. מפאת הדרום תתחיל החורבן וכאלו אמר שהכל תחרב מפאת הדרום עד א״י העומדת בצפונה:

ודדנה. אנשי עיר דן והוא עיר גדולה בארץ:

לכן ונטית ידי על אדום, זה היה ע"י נבוכדנצר וע"י החשמונאים שהכרית משם אדם ובהמה, בפעם הראשון ונתתיה חרבה מתימן, כמ"ש וחתו גבוריך תימן, ובפעם השניה ודדנה בחרב יפלו שאז היו דדן תחת ידם ונפלו עמהם בחרב, כי בפעם הראשון נפרדו דדן מהם כמ"ש העמיקו לשבת יושבי דדן (ירמיהו מ״ט:ח׳) כמש"פ שם: