אֲנִ֨י יְהֹוָ֤ה דִּבַּ֙רְתִּי֙ בָּאָ֣ה וְעָשִׂ֔יתִי לֹא־אֶפְרַ֥ע וְלֹא־אָח֖וּס וְלֹ֣א אֶנָּחֵ֑ם כִּדְרָכַ֤יִךְ וְכַעֲלִילוֹתַ֙יִךְ֙ שְׁפָט֔וּךְ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃ {פ}

אֲנָא יְיָ גְזַרֵית בְּמֵימְרִי אֶתְיָא וְתִתְקַיֵם לָא אֶמְנַע וְלָא אֲחוּס וְלָא אֶרְחַם כְּאוֹרְחָתַיִךְ בִּישְׁתָא וּכְעוֹבָדַיִךְ מְקַלְקְלַיָא אִתְפְּרַע מִנִיךְ אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים:

אני ה׳ דברתי. זה ימים רבים דברתי שיבוא הפורעניות והנה כבר באה וכבר עשיתי כי כבר סמך מלך בבל על ירושלים:

לא אפרע. לא אבטל דברי ולא אחוס עליכם ולא אנחם לחשוב מחשבה אחרת לטובה:

כדרכיך. כפי דרכיך ומעשיך ישפטו אותך הכשדים כי הם יהיו שלוחי המקום לעשות המשפט:

אפרע. ענין בטול והשבתה כמו ותפרעו כל עצתי (משלי א׳:כ״ה):

אחוס. מל׳ חס וחמלה:

אנחם. ענין הפוך מחשבה:

וכעלילותיך. כמעשיך:

אני ה' דברתי, א. שאני הוא שגזרתי את הגזרה, ב. שבאה, ג. ועשיתי שכבר נעשה מעשה, ונגד מ"ש אני דברתי אמר לא אפרע שלא יבטל את הגזרה, ונגד מ"ש שבאה אמר ולא אחוס שהחסה תהיה מפני שיש לו צורך בדבר, כמו ועינכם אל תחוס על כליכם, כי אין בכם שום צורך, ונגד ועשיתי אמר ולא אנחם לא יהיה לי חרטה על המעשה, כי כדרכיך וכעלילותיך שפטוך, שהיה העונש כפי החטא: