וְנָתְנ֤וּ זִמַּתְכֶ֙נָה֙ עֲלֵיכֶ֔ן וַחֲטָאֵ֥י גִלּוּלֵיכֶ֖ן תִּשֶּׂ֑אינָה וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃ {פ}

וְיִתְיַהֲבוּן חוֹבֵי עֵיצַת חֶטְאֵיכוֹן עֲלֵיכוֹן וְחֶטְאֵי פּוּלְחַן טַעֲוַתְכוֹן תְּקַבְּלָן וְתֵידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלֹהִים:

ונתנו. הקהל העולה יתנו עליכן גמול זמתכן וחטאי תועבותיכן המאוסים כגלל של רעי הנה אתן תסבלו הגמול:

וידעתם. אז תדעו שאני ה׳ הנאמן לשלם גמול:

תשאינה. מל׳ משא וסבל:

ונתנו, שעד עתה היה עונש זמתכן על הכלל שנעשה זה ביניהם אבל אחר שיעשו משפט עמכם, ישאר העון והעונש רק עליכן בין מן הזמה בין מן הע"ז שעבדו: