וְקַל אִתְרְגוּשְׁתְּהוֹן דִי שְׁלַן שְׁלֵיוָא בְהוֹן וְלִתְקוֹף גִבָּרִין מִסְגֵי אֱנָשָׁא אָתָן מִסְחוֹר סְחוֹר מִמַדְבְּרָא וִיהָבוּ שֵׁירִין עַל יְדֵיהוֹן וְכֶתֶר דְתוּשְׁבְּחָתָא עַל רֵישֵׁיהוֹן:
וקול המון. קול המיית שלוה היה נשמע בה לא קול המיית מלחמה:
ואל אנשים. ר״ל עם האנשים הבאים על כי היו בני אדם מרובים היה מובא עמהם גם אנשי סבא מן היושבים במדבר וכאומר עכ״ז היה לה רב שלוה עם כי אנשי סבא המה אכזרים אנשי רשע:
ויתנו צמידים. כי נתנו צמידים על ידיהן וכו׳ להתקשט ביותר ומצאה חן בעיני כולם ולא עשו עמה רעה ר״ל שהיתה מתאהבת לכולן לעבוד לכל אלהי העכו״ם:
המון. מל׳ המייה:
שלו. מל׳ שלוה:
ואל. כמו ועם וכן ואשה אל אחותה (ויקרא י״ח:י״ח):
סבאים. שם אומה סבא:
צמידים. שם העדי של הזרוע כמו ושני צמידים על ידיה (בראשית כ״ד:כ״ב):
וקול המון שלו בה, ר"ל ובמטה הזאת נמצא קול המון של אנשים שהם בשלוה ואין פוחדים מאומה, שלא כזונים שבאים בשתיקה ואינם שלוים כי פוחדים מבעלה, כי הם משמיעים קול המון במטה והם שלוים בלתי מתיראים, ואל אנשים מרב אדם מובאים ר"ל אל אנשים שהם מובאים מרוב אדם אנשים, שאנשים רבים הלכו להביאם, ומי הם האנשים סבאים ממדבר הם אנשים שכורים שסבאו יין הרבה ובאים ממדבר, ר"ל אנשים שכורים ופראים מדבריים (שאדם רב הביאו אותם אליך בפרהסיא גדולה) אל אנשים האלה, ויתנו צמידים אל ידיהן נתנו המביאים אותם צמידים על ידיהם, ועטרת תפארת על ראשיהן שידמה שהם שרים גדולים ונכבדים, ר"ל שהבאת אליך אנשים נבזים ושפלים, ושמת בראשם עטרות ועל ידיהם צמידים לכבדם ולנאף עמם, וכ"ז עשית בפרהסיא גדולה מאד: