וְשָׁתִ֨ית אוֹתָ֜הּ וּמָצִ֗ית וְאֶת־חֲרָשֶׂ֛יהָ תְּגָרֵ֖מִי וְשָׁדַ֣יִךְ תְּנַתֵּ֑קִי כִּ֚י אֲנִ֣י דִבַּ֔רְתִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃ {ס}

וְתִשְׁתִּין יָתָהּ וְתִגְמְרִין וְיַת פוּרְעֲנוּתָהָא תְקַבְּלִין וּבִסְרִיךְ תִּתְלְשִׁין אֲרֵי אֲנָא גְזָרֵית בְּמֵימְרִי אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים:

ומצית. תמצוץ הבלועה:

ואת חרשיה. חרסי הכוס תשברי בשנייך ללעוס החרסים למצוץ כל הבלוע:

ושדיך תנתקי. מרוב השכרות בלבול הדעת תחבלי בעצמך לנתק ולעקור שדיך:

כי אני דברתי. ובודאי כן יהיה:

ומצית. מל׳ מציצה:

חרשיה. כמו חרסיה בסמ״ך:

תגרמי. העצם יקרא גרם כמו גרמיו כמטיל ברזל (שם מ) ובדרך השאלה אמר על החרסים ור״ל תשבר החרסים כמו ובכל תבואתו תשרש (שם לא) ור״ל תעקר השורש:

תנתקי. ענין עקירה והעתקה:

ושתית בפעם הא' תשתה הכוס, ובפעם הב' ומצית מה שיהיה בשולי הכוס, ובפעם הג' את חרשיה תגרמי, לא יהא משקה בשולי הכוס רק מה שנבלע בחרשים שהוא הכלי שמחזיק את המשקה ותשבר את החרשים לחתיכות קטנות למצוץ המשקה הנבלע בחרשים, והוא נמשל שכבר כלו כל העם, רק ירושלים שהיא הכלי שיש בה עוד משקה תשבר את העיר לחתיכות ועי"ז תמצץ עוד משקה המרה ר"ל שתשרף העיר ותרחב ושדיך תנתקי עם החרשים הנשברים תנתקי שדים מרוב הצער והיא מליצה נפלאה, שירושלים היתה כאם לבניה שהם ערי ארץ יהודה, משפעת חלב ומזון גשמי ורוחני לכולם, ואז תנתק האם שדיה ולא תוסיף להניק את בניה, ר"ל שיבוטל המשרה והכהונה והעבודה והנבואה שכולם יצאו מירושלים אל בנותיה: