כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה הִנְנִי֙ נֹֽתְנָ֔ךְ בְּיַ֖ד אֲשֶׁ֣ר שָׂנֵ֑את בְּיַ֛ד אֲשֶׁר־נָקְעָ֥ה נַפְשֵׁ֖ךְ מֵהֶֽם׃

אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא מָסַר לִיךְ בְּיַד דִסְנֵית בְּיַד דְקָצַת נַפְשִׁיךְ בְּהוֹן:

ביד אשר שנאת. הם הכשדים שמרדת בהם:

אשר נקעה. אשר סרתה נפשך מהם לשנאותם וכפל הדבר במ״ש:

כי כה אמר ה' הנני נתנך ביד אשר שנאת, ר"ל הגם שתחלה אמר הנני מעיר את מאהביך שבעת יתעוררו לצאת על ירושלים יהיה מצד האהבה שירצו שישראל ישובו להיות בברית אתם ולא יהיה ראוי שיעשו לה כל אלה, אבל בעת שאתן אותך בידם עת יכבשו העיר, אז תהיה ביד אשר שנאת, יהיה מצד השנאה, שאז יבער בלבם השנאה שנולדה ע"י שנקעה נפשך מהם ויתנהגו כאויבים וצוררים, ולכן ועשו אותך בשנאה, לא מצד האהבה הקודמת רק מצד השנאה של עתה, ועי"כ ולקחו כל יגיעך ועזבוך ערם ועריה שהחריבו הכל ולא השאירו כלום ונגלה אז לא יכסו עליך כלל רק יגלה ערות זמתך: