וְכִנַּסְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם וְנָפַחְתִּ֥י עֲלֵיכֶ֖ם בְּאֵ֣שׁ עֶבְרָתִ֑י וְנִתַּכְתֶּ֖ם בְּתוֹכָֽהּ׃

וְאַכְנֵישׁ יַתְכוֹן וְאַתְקֵיף עֲלֵיכוֹן בְּאֶשְׁתָּא פּוּרְעֲנוּתִי וְתִתְמְסוּן בְגַוָהּ:

וכנסתי. אל תוך העיר וכפל הדבר במ״ש:

ונפחתי. אנשב עליהם באש עברתי ר״ל בכל פעם אגדיל הצרה ותהיו נמסים בתוכה:

וכנסתי. מל׳ הכנסה:

ונפחתי. מל׳ הפחה:

עברתי. מל׳ עברה תעם:

ונתכתם. מל׳ התכה:

וכנסתי אתכם, אבל אחר שהפריש את הכסף והוציא את בני גלות יכניה מירושלים, אז אכניס אתכם, שהכניסה היא מה שמכניס דבר שישאר בפנים ולא יצא ממקום כניסתו (וזה הבדלו מן קיבוץ) ר"ל שיתר העם נשארו כנוסים בהכור שהיא ירושלים ולא ימצאו בבלה, ונפחתי עליכם באש עברתי שגדר העברה היא החרון הכללי המתפשט על כלל העם (ואינו מבחין בין צדיק לרשע), שלא יהי' באף ובחמה על החוטאים לבד רק בעברה להשחית את כולם, ונתכתם בתוכה, לא יחס עוד הנתיכה אל ה' רק שיותכו מעצמם מצד שיהיו בתוכה, שזה משל אל האבדון שהיו בעת גלות צדקיהו: