שֹׁ֥חַד לָֽקְחוּ־בָ֖ךְ לְמַ֣עַן שְׁפׇךְ־דָּ֑ם נֶ֧שֶׁךְ וְתַרְבִּ֣ית לָקַ֗חַתְּ וַתְּבַצְּעִ֤י רֵעַ֙יִךְ֙ בַּעֹ֔שֶׁק וְאֹתִ֣י שָׁכַ֔חַתְּ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃

שׁוֹחֲדָא קַבִּילוּ בִיךְ בְּדִיל לְמִשְׁפַּךְ דַם זַכַּאי חִבּוּלְיָא וְרִבִּיתָא נְסֵיבְתְּ וְאַהֲנֵית רְחִימָךְ בְּאוּנְסָא וּפּוּלְחָנִי שְׁבַקְתְּ אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים:

למען שפך דם. כי מפני השוחד הרגו נפשות נקיים:

נשך ותרבית. לשון נשך אמור בכסף תרבית באוכל:

ותבצעי רעיך. עם העושק שעשקת העשרת את רעיך העובדי כוכבים להיות בעזרתך מול האויב ואותי שכחת ולא בטחת בי:

ותבצעי. כן נקרא חמדת העושר כמו ויטו אחרי הבצע (ש״א ח):

שחד אחר שחשב העריות חזר לש"ד שעל ידו נגמר הדין, וכן נשך ותרבית, ולא לבד שגזלת את החלשים גם את רעיך תבצעי בעשק: