וְאַתָּה֙ חָלָ֣ל רָשָׁ֔ע נְשִׂ֖יא יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר־בָּ֣א יוֹמ֔וֹ בְּעֵ֖ת עֲוֺ֥ן קֵֽץ׃ {ס}

וְאַתְּ חַיָב קְטָלָא רַשִׁיעָא רַבָּא דְיִשְׂרָאֵל דִמְטָא יוֹם תַּבְרֵיהּ עִדַן תּוּשְׁלְמַת חוֹבוֹהִי:

ואתה חלל רשע. אתה רשע המחולל מן הקדושה ועל צדקיהו יאמר:

בא יומו. שקעה שמשו והצלחתו בעת עשותו העון המשלים את הקץ וממלא את הסאה:

חלל. מחולל והוא הפוך הקדושה:

בא. ענין שקיעה כי בא השמש (בראשית כח):

יומו. השמש תקרא יום כמו לרוח היום (בראשית ג׳:ח׳) ור״ל הצלחתו המאיר׳ כשמש:

קץ. סוף:

ואתה חלל רשע, עתה ינבא על צדקיהו וקראו חלל ע"ש סופו (כמ"ש חרב חלל הגדול), אשר בא יומו בעת עון קץ, שהעון האחרון שבו נתמלא הסאה הוא קץ למלכותו, ועל ידו בא יומו לקבל ענשו: