וְאַתָּ֨ה בֶן־אָדָ֜ם שִׂים־לְךָ֣ ׀ שְׁנַ֣יִם דְּרָכִ֗ים לָבוֹא֙ חֶ֣רֶב מֶלֶךְ־בָּבֶ֔ל מֵאֶ֥רֶץ אֶחָ֖ד יֵצְא֣וּ שְׁנֵיהֶ֑ם וְיָ֣ד בָּרֵ֔א בְּרֹ֥אשׁ דֶּרֶךְ־עִ֖יר בָּרֵֽא׃

וְאַתְּ בַּר אָדָם אַתְקִין לָךְ תַּרְתֵּין אוֹרְחָן דְיֵיתוּן בְּהוֹן קְטוֹלֵי חַרְבָּא דְמַלְכָּא דְבָבֶל מִמְדִינְתָא הֲדָא יִפְקוּן תַּרְוֵיהוֹן וְאַתְרָא אַתְקִין בְּרֵישׁ פְּרָשׁוּת אוֹרַח קַרְתָּא אַתְרָא אַתְקֵין:

שים לך. עשה לך שני דרכים לבוא באחד מהם חרב מלך בבל:

מארץ אחד. הוא בבל:

ויד ברא. ברור מקום מיוחד על הדרכים ההם ובהתחלת דרך היוצא מן העיר שם ברור ר״ל את המקום הזה ברור:

ויד. מקום כמו יד אבשלום (ש״ב יח):

ברא. מל׳ ברירה כמו ברו לכם איש (ש״א יז):