וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה בַּהֲבִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֥ת אוֹתָ֖הּ לַאֲבוֹתֵיכֶֽם׃

וְתֵידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ כַּד אָעֵיל יַתְכוֹן לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל דִי קַיֵמִית בְּמֵימְרִי לְמִתַּן יָתָהּ לַאֲבָהָתְכוֹן:

אני ה׳. הנאמן במאמרו:

בהביאי וגו׳. ר״ל אז תדעו שאני ה׳:

אשר נשאתי וגו׳. להשבע על הדבר:

וידעתם אמר בענין זה ג"פ וידעתם כי אני ה', ר"ל שאז יכירו את ה' מצד שלשה ענינים, א. בעת שיוציא אותם מן הגליות ביד חזקה ויברר מהם הפושעים והערב רב, וז"ש בפסוק ל"ח וידעתם כי אני ה', ב. אמר פה שידעו ויכירו את ה' במה שיביא אותם לא"י ויקוים שנית שבועתו אשר נשבע אל האבות: