וָאֲבִיאֵם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֥ת אוֹתָ֖הּ לָהֶ֑ם וַיִּרְאוּ֩ כׇל־גִּבְעָ֨ה רָמָ֜ה וְכׇל־עֵ֣ץ עָבֹ֗ת וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ֤ם אֶת־זִבְחֵיהֶם֙ וַיִּתְּנוּ־שָׁם֙ כַּ֣עַס קׇרְבָּנָ֔ם וַיָּשִׂ֣ימוּ שָׁ֗ם רֵ֚יחַ נִיח֣וֹחֵיהֶ֔ם וַיַּסִּ֥יכוּ שָׁ֖ם אֶת־נִסְכֵּיהֶֽם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וְאָעֵילְתִּינוּן לְאַרְעָא דְקַיֵמִית בְּמֵימְרִי לְמִתַּן יָתָהּ לְהוֹן וַחֲזוֹ כָּל רָמָא מְנַטְלָא וְכָל אִילַן עַבּוּף וּנְכִיסוּ תַמָן אַרְגָזָא קוּרְבָּנֵיהוֹן וְשַׁוִיאוּ תַמָן פּוּלְחַן דִבְחֵיהוֹן וּנְסִיכוּ תַמָן יַת נִכְסֵיהוֹן:
ואביאם. ר״ל והוא כשהבאתי אותם אל הארץ אשר נשבעתי לתת להם וכשראו כל גבעה רמה ונשאה וכו׳ היו זובחים שם לעכו״ם ושם נתנו קרבנם המכעיס אותי ושם שמו ריח קטורת הבאה לנחת רוח ושם נסכו היין:
עבות. מרובה בענפים וקלועים אלה באלה:
ניחוחיהם. מלשון נחת רוח:
ויסיכו. ענין שפיכת היין להקרבה:
ואביאם, אחר שהבאתי אותם אל הארץ ויראו כל גבעה ר"ל שם ראו מה שעושים הכנענים להקטיר בבמות לע"ז, והנה בכל התורה לא נמצא שם במה לגבוה, שכ"מ שנזכר שם במה בתורה הוא על ע"ז, כי התורה אמרה מזבח אדמה תעשה לי, והזהירה מהקריב בכ"מ, והזהירה שלא ליטע אשרה כל עץ אצל המזבח כמנהג עע"ז והם כשבאו אל הארץ התחילו להקריב בבמות, והיו עושים הבמות על כל גבעה גבוה, וכן אצל כל עץ עבות כמנהג עע"ז, והיו עובדים בשתוף לה' ולשם ע"ז, וז"ש ויזבחו שם את זבחיהם לה', ויתנו שם גם כעס קרבנם לע"ז להכעיס את ה', וישימו שם ריח ניחוחיהם לה' לריח ניחוח, ויסיכו שם את נסכיהם לע"ז, שהיה דרכם לנסך כמ"ש ישתו יין נסיכם:
