יְחֶזְקֵאל כ׳ · כ״ו

וְסָאִיבֵית יַתְהוֹן בְּמַתְּנָתְהוֹן בְּאַעֲבְּרָא כָּל פְּתַח וַלְדָא בְדִיל דְאַצְדִינוּן בְּדִיל דְיֵדְעוּן דִי אֲנָא יְיָ:

ואטמא אותם. הרחקתים ממני כדבר טמא בעבור מתנותם וחוזר ומפרש במה שהיו מעבירים למולך כל פטר רחם הם הבכורות שפתחו רחם אמם:

למען אשמם. ר״ל הריחוק ממני היה למען יהיו שממה ויהיה תועלת שוממותם למען אשר ידעו ויכירו אשר אני ה׳ האמיתי:

פטר. ענין פתיחה כמו פוטר מים (משלי י״ז):

אשמם. מל׳ שממון:

ואטמא, ולפי דעתם לא לבד שלא קדשתי אותם במצותי כי גם טמאתי אותם במתנותם, במה שצויתי להעביר כל פטר רחם לה', כי כפי שהורגלו לעבוד את השמש, היו מיחדים הבכור שהוא קדוש לעבודת המולך שהיה להשמש, זה היה אצלם קדושה ועבודה ומה שציויתי להקדיש לי כל בכור ושלא להקריבו לע"ז זה היה אצלם טומאה, כאילו עי"ז יצאו מקדושתם עד שמצותי שנתתי להטיב להם ולהחיותם ולקדשם היו נחשבים בעיניהם שהם לרעתם ולהמיתם ולטמאותם כי אמרו לטוב רע ולרע טוב, למען אשמם, ע"כ בא מאמר המוסגר, עתה חוזר למ"ש להפיץ אותם בגוים ולזרותם בארצות למען אשמם, ר"ל שהגליות (שהם ראויים להם ע"פ מעשיהם) יהיו לשני תכליות, א. למען אשים אותם שממה בעבור עונותיהם, ב. למען אשר ידעו אשר אני ה', שע"י הגליות יכירו אלהותי וישובו אלי באחרית הימים: