יְחֶזְקֵאל כ׳ · ט״ו

וְאַף אֲנָא קַיְמֵת בְּמֵימְרִי לְהוֹן בְּמַדְבְּרָא בְּדִיל דְלָא לְאָעֲלָא יַתְהוֹן לְאַרְעָא דִי יְהָבֵית עָבְדָא חֲלַב וּדְבַשׁ תּוּשְׁבְּחָא הִיא לְכָל מְדִינָתָא:

נשאתי ידי. בשבועה עליהם:

לבלתי הביא וגו׳. זה היה בעבור עון המרגלים כי אז נגזר עליהם שלא יבואו אל הארץ:

וגם אני ואז בחטא המרגלים נשבע שלא יביאם אל הארץ, והיה הטעם כי, יען במשפטי מאסו כי אחרי גלוליהם לבם הלך כי ראה שהסבה מה שמאסו במשפטיו לא היה מפני התאוה והיצה"ר, רק מפני המינות שלבם הולך אחרי אמונותו זרות והגלולים ואין מאמינים בה', כמו שהיה במרגלים שלא האמינו ביכולת ה', והחטא שהוא מצד הכפירה גדול יתר מאד: