וַיַּמְרוּ־בִ֨י בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֜ל בַּמִּדְבָּ֗ר בְּחֻקּוֹתַ֨י לֹא־הָלָ֜כוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֗סוּ אֲשֶׁר֩ יַעֲשֶׂ֨ה אֹתָ֤ם הָֽאָדָם֙ וָחַ֣י בָּהֶ֔ם וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י חִלְּל֣וּ מְאֹ֑ד וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֨ךְ חֲמָתִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם בַּמִּדְבָּ֖ר לְכַלּוֹתָֽם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וְסָרִיבוּ עַל מֵימְרִי בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא בִּקְיָמַי לָא הֲלִיכוּ וְיַת דִינַי קָצוּ דְאִם יַעְבֵּיד יַתְהוֹן אֱנָשָׁא וְיֵיחֵי בְהוֹן חַיֵי עַלְמָא וְיַת יוֹמֵי שַׁבַּיָא דִילִי אֲחִילוּ לַחֲדָא וַאֲמָרֵית לְמִשְׁפַּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהוֹן בְּמַדְבְּרָא לְשֵׁיצָיוּתְהוֹן:
אשר יעשה אותם. כאומר עם כי החוקים והמשפטים מסוגלים להחיות את האדם העושאן לא חששו בהם:
חללו מאד. לפי שבשבת ראשונה חללו אותו כמ״ש ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט (שמות טז) ובשבת שניה חלל המקושש בשאט נפש:
וימרו בי בית ישראל במדבר כולל כל מה שחטאו במדבר עד חטא המרגלים שחטאו נגד החקים והמשפטים שהם המצות כולם, ונגד מצות השבת שמעיד על עניני האמונה, ורצה לכלותם במדבר:
