יְחֶזְקֵאל י״ט · ב׳

וְתֵימַר מַה כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל דַהֲוַת דַמְיָא לְלַיְתָא בֵּינֵי מַלְכַיָא רַבָּא בֵּינֵי שִׁלְטוֹנַיָא רַבִּיאַת בְּנָהָא:

מה אמך לביא. על בית יאשיהו המלך יאמר מה מאד היא חשובה להקרא לביא אם האריות:

בין אריות רבצה. הוא משל על מלכי האומות ור״ל בית המלך ההוא היו רובצים בין מלכי האדמה לבטח מבלי פחד:

מה. המלה ההיא יורה על ההפלגה וכן מה אדיר שמך (תהילים ח׳:ב׳):

לביא. כן תקרא אם האריות וכן ובני לביא יתפרדו (איוב ד׳:י״א):

רבצה. ענין השכיבה לנוח:

כפירים. כן יקרא ארי בחור:

רבתה. ענין גדול ואימון כמו אשר טפחתי ורביתי (איכה ב׳:כ״ב):

גוריה. כן יקראו ילדי האריות הקטנים וכן בדי גורותיו (נחום ב):

מה אמך לביא, ר"ל אמך שנמשלה ללביאה, ראה נא באיזה אופן נהיה אצלה המשל הזה, כי המשל לאריה ראוי להיות מצד הגבורה שיש לו, ומצד שיפיל אימה על זולתו, לא מצד הטרף, שזה יצדק על נבוכדנצר ויתר מחריבי ארצות, לא לישראל, והנה בשם לביא יקרא האריה בעת שי"ל גורי אריות, אמר אמך עת נדמית ללביאה, רבצה בין אריות ורבתה את גוריה הקטנים בתוך כפירים, ויש הבדל בין גור וכפיר ואריה, הגור הוא הארי היונק ואז אינו טורף עדיין, ובעת יגדל יקרא בשם כפיר שהוא האריה הצעיר לימים, ואז יטרוף במעונתו אבל לא יתרחק מסוכו אל הטרף וכשיגדל יותר אז יקרא אריה ואז יתרחק לטרף טרף באשר ימצא, וספר שהלביאה הזאת רבצה בין אריות וגוריה הקטנים רבתה בין כפירים, שהם גדולים מן הגורים, וזה משל על יאשיה שהיה מלך גבור כאריה ורבץ בין יתר המלכים, ובניו הקטנים נחשבו בין מלכים אדירים: