וַתֻּתַּ֤שׁ בְּחֵמָה֙ לָאָ֣רֶץ הֻשְׁלָ֔כָה וְר֥וּחַ הַקָּדִ֖ים הוֹבִ֣ישׁ פִּרְיָ֑הּ הִתְפָּרְק֧וּ וְיָבֵ֛שׁוּ מַטֵּ֥ה עֻזָּ֖הּ אֵ֥שׁ אֲכָלָֽתְהוּ׃

וְאִתְעַקְרַת בִּתְקוֹף מֵאַרְעָא בֵּית שְׁכִנְתָּא לְאַרְעָא אוֹחֲרֵי אִתְגְלִיאַת וּמְלַךְ דְתַקִיף כְּרוּחַ קִידוּמָא קְטֵיל עַמָהּ אִטַלְטָלוּ וּגְלוֹ שִׁלְטוֹנֵי תוּקְפָא וְעַמְמַיָא דְתַקִיפִין כְּאֶשְׁתָּא שֵׁיצִיאִינוּן:

ותתש בחמה. והנה הגפן הזאת נעקרה ממקומה בחמה רבה והושלכה לארץ:

התפרקו. נשברו ויבשו ענפים שהיו כמטות חזקות:

אכלתהו. שרף כ״א מן הענפים ור״ל הנה המלוכה נעקרה והושפלה לארץ והאויר עשק כל טובתה והשפיל ממשלתה:

ותתש. ענין עקירה כמו ולא אתוש (ירמיה מב):

הוביש. מל׳ יבש:

התפרקו. ענין שבירה כמו ופרסיהן יפרק (זכריה יא):

ותתש בחמה, עי"כ נעקרה ממקומה ומגדולתה, ורוח הקדים הוביש פריה הם חיילי נבוכדנצר שבאו ממזרח צפונית לא"י, התפרקו וע"י שהתפרקו ממקומם, יבשו מעצמם זה משל השבוים שנאבדו בדרך, מטה עזה אש אכלתהו שצדקיהו עורו עיניו: