יְחֶזְקֵאל י״ח · ד׳

הָא כָּל נַפְשְׁתָא דִילִי אִינוּן כִּנְפַשׁ אַבָּא וְכִנְפַשׁ בְּרָא קֳדָמַי אִינוּן אֱנַשׁ דְיֶחְטֵי הוּא יְמוּת:

לי הנה. המה שלי וכאומר והנה מהדרך הוא שכ״א מחבב את שלו ורוצה בקיומו:

כנפש האב וגו׳. כמו נפש האב כן נפש הבן הנה שלי באין הפרש (וכפל הכפי״ן כנפש האב וכנפש הבן להורות על דמיון גמור וכן כמוך כפרעה) (בראשית מד):

היא תמות. כי אז אין לחבבה מעתה אבל בזולת החטא מדוע תסיר החבוב:

הן כל הנפשות, ר"ל הגם שמצד הגוף יש להבן קורבה, אל אביו ואביו הוא המולידו, וחולאי הגוף ורוע תכונותם יורישו האבות אל הבנים אבל בענין החולאים הנפשיים התלוים בבחירה ושתענש הנפש של הבן בעבור נפש אביו אין שיך זה, כי הנפשות לי הנה אינם של האבות המולידים רק חלק אלוה ממעל, ואין שורת הדין נותן שנפש הבן תשא העון של נפש האב, כי כנפש האב וכנפש הבן לי הנה אין לנפש האב קנין על נפש הבן, ונפש האב דומה כנפש הבן, ואינה נחשבת כשורש אל נפש הבן שיהיה נפש הבן כענף לה וכנגזר ממנה, ולכן רק נפש החוטאת היא תמות: