מֵעָנִ֞י הֵשִׁ֣יב יָד֗וֹ נֶ֤שֶׁךְ וְתַרְבִּית֙ לֹ֣א לָקָ֔ח מִשְׁפָּטַ֣י עָשָׂ֔ה בְּחֻקּוֹתַ֖י הָלָ֑ךְ ה֗וּא לֹ֥א יָמ֛וּת בַּעֲוֺ֥ן אָבִ֖יו חָיֹ֥ה יִֽחְיֶֽה׃

מִמַסְכֵּנָא לָא אֲתֵיב יְדֵהּ חִבּוּלְיָא וְרִבִּיתָא לָא נְסִיב דִינִי עֲבִיד בִּקְיָמֵי הֲלִיךְ הוּא לָא יְמוּת בְּחוֹבֵי אֲבוּהִי מֵיחָא יְחֵי:

מעני השיב ידו. מלעשות רעה ולפי שנקל לעשות רעה לעני על כי אין בו כח להציל נפשו לכן אמר מעני:

הוא. הבן ההוא לא ימות בעון אביו אלא חיה יחיה בעוה״ז ובעולם הנשמות ור״ל לא כשתאמרו אתם שהבנים נלקים בעון אבותם:

הוא לא ימות בעון אביו במיתת הגוף, וגם חיה יחיה חיים הנפשיים: