וַיְהִ֤י נֶֽשֶׁר־אֶחָד֙ גָּד֔וֹל גְּד֥וֹל כְּנָפַ֖יִם וְרַב־נוֹצָ֑ה וְהִנֵּה֩ הַגֶּ֨פֶן הַזֹּ֜את כָּפְנָ֧ה שׇׁרָשֶׁ֣יהָ עָלָ֗יו וְדָֽלִיּוֹתָיו֙ שִׁלְחָה־לּ֔וֹ לְהַשְׁק֣וֹת אוֹתָ֔הּ מֵעֲרֻג֖וֹת מַטָּעָֽהּ׃

וַהֲוָה נִשְׁרָא חַד רַבָּא רַב גַפִּין וַחֲפֵי כַנְפִין וְהָא גוּפְנָא הָדָא כַּפַּת שָׁרְשׁוֹהִי עֲלוֹהִי וְעוֹבַרְתֵּהּ שְׁלָחַת לֵיהּ לְאַשְׁקָאָה יָתָהּ מֵעוּגְיַת נִצְבָתָהּ:

גדול כנפים. הוא פי׳ על מה שקראו גדול:

ורב נוצה. הרבה נוצה היה בו אבל לא היה מלא נוצה ולא היה לו ארך האבר ולא הרקמה כמו הנשר הראשון ועל פרעה יאמר:

כפנה שרשיה עליו. אספה כל שרשיה על הנשר ההוא לבטוח עליו:

ודליותיו שלחה לו. הושיטה דליותיו אל הנשר ההוא שהוא ישקה אותה מן המים המכונסים בין הערוגות העשויות לצורך נטיעתה שעשה לה הנשר הראשון (כי כן הדרך לעשות סביב הנטיעה כעין ערוגות) ר״ל שלח מלאכיו אל פרעה להחזיק בידו המלוכה שהמליכו נ״נ:

כפנה. ענין אסיפה ובדרז״ל יש כנופיא (שבת ס) ועם שהוא הפוך:

שלחה. ענין הושטה:

מערוגת. הם תלמי המחרישה כמו כערוגות הבשם (ש״ה ה):

מטעה. מל׳ נטיעה:

ויהי נשר אחד, הוא פרעה מלך מצרים שהיה ג"כ גדל כנפים (ולא ארך האבר כנ"ל (בפסוק ג')) והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליו שרשי הגפן התאוו לינק ולהתחבר אל הנשר השני, ושלחה לו דליותיה כדי שישקה אותה מערגות מטעה, שתחת שהנשר הראשון כפף את הדליות שיהיו סרוחים בארץ, ומנע ממנה המים להיות מתחברת עם הצפצפה, חשקה בנשר השני ששם תרים דליות ושם תשתה מים רבים, היינו שחשב שע"י פרעה ירים ראש, וישבע שובע שפע וברכה: