וְאָמַרְתָּ֞ כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הַנֶּ֤שֶׁר הַגָּדוֹל֙ גְּד֤וֹל הַכְּנָפַ֙יִם֙ אֶ֣רֶךְ הָאֵ֔בֶר מָלֵא֙ הַנּוֹצָ֔ה אֲשֶׁר־ל֖וֹ הָרִקְמָ֑ה בָּ֚א אֶל־הַלְּבָנ֔וֹן וַיִּקַּ֖ח אֶת־צַמֶּ֥רֶת הָאָֽרֶז׃

וְתֵימַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים נִשְׁרָא רַבָּא רַב גַפִּין אֲרִיךְ אֵיבְרָן חָפֵי כַנְפִין דִילֵהּ צִיוּרִין אֲתָא לְלִבְנָן וּנְסֵיב יַת עוֹבַרְתָּא דְאַרְזָא רָמָא:

הנשר הגדול. וחזר ופי׳ שקראו גדול לפי שהיה גדול הכנפים ר״ל כנפי נוצתו היו גדולים במדה:

ארך האבר. גוף הכנף היה ארוך:

מלא הנוצה. גוף הכנף היה מלא נוצות:

אשר לו הרקמה. אשר מראה הנוצות היו כגוון הרקמה בחלוף הגוונים כמו נוצות הטווס ועל נ״נ יאמר:

אל הלבנון. אל יער הלבנון ומשם לקח הסעיף הגבוה מאילן הארז שהוא הגבוה שבעצים ר״ל נ״נ בא לירושלים ולקח את מלכה:

האבר. הוא גוף הכנף וכן אבר כיונה (תהלים נה):

הרקמה. כמעשה רוקם בחלוף הגוונים:

הלבנון. שם יער:

צמרת. כן יקרא סעיף העליון העולה למעלה מכולם וכן ובין עבותים היתה צמרתו (לקמן לא):

הנשר הגדול, הוא מלך בבל שהוא דומה כנשר שמגביה עוף על כל העופות והוא מלך בעופות ולכן הגביה עוף למרום הרי הלבנון על ראש הארזים הרמים, וצייר אותו בד' תארים, א. גדל הכנפים, שהנוצות של האבר שבם יעוף הם גדולים וארוכים שעי"כ יעוף בקל, ב. שהאבר של הכנף שבו מחוברים הנוצות הוא ארוך, ג. שגופו ואיברו מלא נוצה, ד. אשר לו הרקמה נוצות יפות מצוירות בכל מיני גוונים והנמשל א. שיעוף בקל לאפסי ארץ. ב. שהאבר ארוך מורה על הכח והעצמה, [משא"כ בנשר השני שיזכיר אח"ז לא הזכיר ארך האבר כי פרעה לא היה בו כח ועצמה], ג. שהוא מלא הנוצה היינו שארצו מלא אנשים והמונים (משא"כ את הנשר השני צייר ברב נוצה, שי"ל רב עם ואינם ממלאים מלא ארצו), ד. שי"ל הוד והדר וכל משכיות החמדה שזה משל הרקמה (שלא נאמר ג"כ בנשר השני), והנשר הזה שהוא נ"נ בא אל הלבנון ויקח את ראש הארז דהיינו שהגלה את יהויכין שהוא ראש האומה ואת השרים והגבורים: