יְחֶזְקֵאל ט״ז · ס״א

וְתִדְכְּרִין יַת אוֹרְחָתַיִךְ וְתִתְכַּנְעוּן בְּקָרְבוּתִיךְ יַת מְדִינָן דְרַבְרְבָן מִנִיךְ עִם דְעַדְקָן מִנִיךְ וּמְסָרֵית יַתְהוֹן לִיךְ לְאִשְׁתְּמָעָא וְאַתְּ לָא עֲבַדְתְּ יַת אוֹרַיְתָא:

וזכרת. וכאשר תזכור את דרכיך תכלמי וזה יהיה בעת שתקח תחת ממשלתך העכו״ם הגדולות ממך לצרף אל הקטנות ממך להיות אלו כאלו משועבדים אז תכלמי בראותך שאתה גמלתני הרע ואני גמלתיך הטוב:

ונתתי. אני אתן אתהן לך לבנות להיות נטפלות אליך להיות נקראות בנות ירושלים אבל אין זה בגמול משמרך את בריתי כי באמת לא שמרת בריתי אבל בחסד אעשה מה שאעשה:

לבנות. ר״ל לכפרים הנכנעות אל העיירות:

וזכרת את דרכיך ונכלמת, ר"ל שעם זה אעשה דבר אחד שעל ידו תזכרו תמיד מעשיכם הקודמים להכלם עליהם, וזה כפי המשל שהזכרתי תחלה, שאחר שהושב השופט על כנו, רצה המלך שיהיו חטאתו תמיד נגד עיניו, וצוה ששני האנשים שהושבו עמו אל העיר יהיו תמיד אצלו והוא מחויב להחזיקם כבניו, ובם יזכור תמיד שחטא כמוהם, ושהושב על כנו על ידם ויכלם תמיד מחטאו, וכן אעשה סימן לך בקחתך את אחותיך הגדולות וכו' ונתתי אתהן לך לבנות ששומרון וסדום יהיו לך לבנות ועל ידם תזכור שחטאת כמוהן עתה מפרש דבריו, נגד מ"ש והקימותי לך ברית עולם אומר ולא מבריתך ר"ל שהברית הזה לא יהיה מבריתך, דהיינו מצדך כברית הקודם שנעשה הברית בין שניהם, הם כרתו ברית בל יסורו מן התורה ועפ"ז כרת עמהם ברית להקים אותם לו לעם, עתה יהיה הברית לא מצדך ומבריתך, רק והקימותי אני את בריתי אתך שיהיה הברית רק מצדי, ע"י מה שתדע כי אני ה', עי"ז יהיה ברית חדשה קיים לעד כמ"ש (ירמיה שם) כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם, ונגד מ"ש ונתתי אתהן לך לבנות מפרש שזה יהיה: