לֹא־חָ֨סָה עָלַ֜יִךְ עַ֗יִן לַעֲשׂ֥וֹת לָ֛ךְ אַחַ֥ת מֵאֵ֖לֶּה לְחֻמְלָ֣ה עָלָ֑יִךְ וַֽתֻּשְׁלְכִ֞י אֶל־פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ בְּגֹ֣עַל נַפְשֵׁ֔ךְ בְּי֖וֹם הֻלֶּ֥דֶת אֹתָֽךְ׃

לָא חָסַת עֲלֵיכוֹן עֵינָא דְפַרְעֹה לְמֶעֱבַד לְכוֹן טָבָא חֲדָא לְרָחָמָא עֲלֵיכוֹן וּגְזַר עֲלֵיכוֹן גְזֵרַת גְמִירָא לְמִרְמֵי דְכוּרֵיכוֹן בְּנַהֲרָא לְאַבָּדָא יַתְכוֹן בְּעִדַן דַהֲוֵיתוּן בְּמִצְרַיִם:

לא חסה עליך עין. שום עין אדם לא חסה עליך לעשות לך אחת מאלה התקונים שעושים לולד ביום הולדו:

לחומלה עליך. להיות חומל עליך להתעסק עמך וכפל הדבר במ״ש לתוספת ביאור:

בגועל נפשך וגו׳. ר״ל ביום שנולדת הושלכת ע״פ השדה כמו שהיה גופך מוגעל ומלוכלך בדם הלידה:

חסה. מל׳ חס וחמלה:

בגועל. ענין מאוס ותיעוב כמו וגעלה נפשי אתכם (ויקרא כ״ו:ל׳):

נפשך. ר״ל גופך וכן וריקה נפשו (ישעיה כט):

לא חסה עליך עין, יש הבדל בין חוס ובין חמל, שהחס הוא מפני צרכו אל הדבר, והחומל רוצה בקיום הדבר מצד עצמו כי הוא טוב בעיניו, ר"ל שלא חסה עליה עין אביה מצד צרכו להקים לו זרע, ולא אחר מצד החמלה שלא תשחת עד כאן פירש איכות ההולדה שעז"א ומולדותיך, עתה יפרש מ"ש ביום הולדת אותך, כי תיכף ביום הולדת הושלכת אל פני השדה בגעל נפשך, ובנמשל שהושלכה מארצה לשדה ארץ מצרים ושם עבדו בם בפרך בכל עבודה בשדה: