יְחֶזְקֵאל ט״ז · ל״ד

וַהֲוָה בִּיךְ שְׁנוּ כְנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל מִן מְדִינָתָא בְּטַעֲוָתַיִךְ וּבַתְרִיךְ לָא הֲוַת דְטָעִית כְּוָתִיךְ וּבְמִתְּנִיךְ אֲגַר וְאֲגַר לָא אִתְיְהַב לִיךְ וַהֲוֵית לִשְׁנוּ:

ויהי בך. הדרך שבך הוא בהפך משאר נשים זונות וזהו בעבור מרבית חשק הזנות שיש בך:

ואחריך. בזמן שיבוא אחריך לא יהיה זנות בזה האופן:

ובתתך. עתה יפרש במה הוא ההפך ואמר במה שתתן אתנן להזונים ולא נתן לך אתנן מהם ובזה תהיה בהפך משאר הזונות ר״ל מהראוי הוא שהאלהים הנעבד ישפיע טובה לעובדיו ואתה היית בהפך כי אתה מקריב להם קרבנות ומייפם בכסף וזהב משלך:

ויהי בך הפך מן הנשים ומצד זה היה בך דבר הפוך מיתר הנשים בשני דברים, א. בתזנותיך ואחריך לא זונה, שדרך העולם שיזנה האיש אחרי האשה ר"ל שירדוף אחריה ויפתה אותה, ואת היית בהפך שאת שפכת תזנותיך ותאותך עליהם והם לא זנו אחריך לבקש אותך למשכב, ב. בתתך אתנן ואתנן לא נתנו לך וחוץ ממה שהיה בך הפך מן הנשים ותהי להפך, את מצד עצמך (גם בזולת ההשקף על יתר הנשים) היית להפך, כי הוא דבר שהוא הפך הטבע, שהאיש ירדוף אחרי האשה לא בהפך: