כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אַ֣ף כִּֽי־אַרְבַּ֣עַת שְׁפָטַ֣י ׀ הָרָעִ֡ים חֶ֠רֶב וְרָעָ֞ב וְחַיָּ֤ה רָעָה֙ וָדֶ֔בֶר שִׁלַּ֖חְתִּי אֶל־יְרוּשָׁלָ֑͏ִם לְהַכְרִ֥ית מִמֶּ֖נָּה אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה׃

אֲרֵי כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אַף אֲרֵי אַרְבַּע פּוּרְעָנִין בִּישָׁן חַרְבָּא וְכַפְנָא וְחַיְתָא בִּישְׁתָא וּמוֹתָא שְׁלָחֵית עַל יְרוּשְׁלֵם לְשֵׁיצָאָה מִנָה אֱנָשָׁא וּבְעִירָא:

כי כה אמר אד׳. אשר כן אמר ה׳ אשר כל שכן הדבר שהנה אשלח על ירושלים בגמול עוונם את ארבעת שפטי הרעים להכריתם שכ״ש הוא שאין שורת הדין מחייבת שיהיה מי מהם ניצל בזכות הצדיקים:

אף כי. ענינו כמו כל שכן וק״ו וכן אף כי הבית הזה (מ״א ח):

ואף כי ארבעת שפטי הרעים כמו שהיו בירושלים ששלח כל ארבעה שפטים בפעם א' (ותפס הסדר חרב רעב חיה רעה דבר, שכסדר זה באו לירושלים, שע"י חרב האויב נעשה רעב בעיר, וחיה רעה אכלה ההרוגים בחוץ, ודבר בפנים) והנה נותרה בה פלטה והם בנים ובנות המוצאים לגולה, ומדוע נותרו אלה? אמר שזה היה בההשגחה מפני שני טעמים א. להצדיק דין שמים שלא יאמרו בני בבל מדוע שפך ה' חמתו עליהם כ"כ, ולכן הנם יוצאים אליכם וראיתם את דרכם ואז ונחמתם על הרעה אשר הבאתי כי תראו שהיה בדין ובמשפט, (טעם ב') שבני גלות יכניה היו מצטערים על שהגלה אתהם קודם לכן, אבל עתה ונחמו אתכם כי תראו את דרכם וידעתם כי לא על חנם עשיתי, כי היה זה לתועלת גדול שהוציא אתכם קודם לכן, שאם היו נשארים בארץ היו גם הם משחיתים דרכם כי דורו של צדקיהו היו רשעים, כמ"ש חז"ל שהיה לטובה מה שהוציא גלות יהויכין והחרש והמסגר קודם לכן: