כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה ה֖וֹי עַל־הַנְּבִיאִ֣ים הַנְּבָלִ֑ים אֲשֶׁ֥ר הֹלְכִ֛ים אַחַ֥ר רוּחָ֖ם וּלְבִלְתִּ֥י רָאֽוּ׃

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים וַי עַל נְבִיֵי שִׁקְרָא דְמִשְׁתַּטָן דְאָזְלִין בָּתַר הִרְהוּר לִבְּהוֹן וּמִדַעַם לָא חָזָן:

הוי. יש להתאונן על הנביאים האלה הנבלים אשר הולכים אחר רצונם לומר מה שיש עם רצונם ומה שלא ראו בנבואה:

הוי. הוא ענין לשון יללה:

הנבלים. הפחותים ונבזים כמו ונבל נבלה ידבר (שם לב):

רוחם. ענין רצון:

הוי על הנביאים הנבלים ר"ל כי הנביא מתנאו, א. שישיג נבואה אמיתית, ב. שתכלית נבואתו תהיה לתקן את העם, ונגד הא' אמר שהם נביאים נבלים שלא דבר ה' בם, והנה הנביא האמת ישיג נבואתו או ברוח ה' שיחול עליו וידבר בו, לעומת זה אמר שהם הולכים אחר רוחם, ר"ל רוח דמיונם, ולא רוח ה' דבר בם, או שיראה מחזות גדולות שמטעם זה נקראו רואים חוזים צופים, אבל הם לבלתי ראו, מאומה: