יְחֶזְקֵאל י״ב · כ״ה

אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֲמַלֵיל יַת דַאֲמַלֵיל פִּתְגְמָא וְיִתְקַיֵם וְלָא יִבָּטֵיל עוֹד אֲרֵי בְיוֹמֵיכוֹן עַמָא סַרְבָנָא אֲמַלֵיל פִתְגָמָא וַאֲקֵימִינֵיהּ אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים:

כי אני ה׳ אדבר. ר״ל עתה אני מדבר לומר דעו את אשר אדבר דבר יהיה נעשה מהרה ולא תמשך עוד להאריך הזמן כמאז:

אדבר דבר. אדבר אל הנביאים ועשיתיו בזמן קרוב:

תמשך. ענין אריכת זמן:

כי אני ה' אדבר כי ידעו שהנבואה היא רק מה' ע"י ההשגחה האישיית הבלתי נקשרת עם הזמן והטבע ומסובביה, ויש הבדל בין דבר החוזה בכוכבים ובין דבר הצופה ברוח אלהים, שהחוזה בכוכבים יגיד מה שמחויב לפי סדר המערכה להשתלשל ממצב הכוכבים שיהיה בזמן פלוני, שיעמוד כוכב פלוני נגד פלוני במצב איבה ויחויב ממנו כו"כ, ויוכל להיות שהחוזה לא ידע שאר התולדות הנקשרות עמו ושיהיה סבה אחרת ומצב אחר נעלם מעיניו שלפיהו ישתנה הענין, או שהחוזה לא כוון הזמן היטב, אבל הנביא בשם ה' כשיאמר שה' דבר להביא רע בזמן פלוני, אינו אומר שהרע מחויב לבא ומוכרח מצד התולדה, רק שאומר שאז יגזור ה' שיבא הרע, כי גזרת ה' היא המעשה המביא את הרע אל המציאות, וה' דבר אל הנביא שבעת פלוני ידבר ויגזור שתבא הרעה, וזה עצמו יהיה המעשה שיביא את הרע, וזה אין תלוי בשום סבה אפשריית השינוי, כי רצון ה' לא ישתנה, וז"ש כי אני ה' אדבר את אשר אדבר אני אדבר אל הנביא ואודיע אותו את אשר אדבר בזמן פלוני ואת אשר אגזור אז, והדבור עצמו שאדבר אז יהיה המעשה, וז"ש אשר אדבר דבר ויעשה, שע"י הדבור יעשה, וממילא לא תמשך עוד, כי אין שום סבה שיעכב ביד ה', שהגם שלפעמים יעכב ה' את הגזרה ומאריך אף ולא ידבר דבר הגזרה אולי ישובו העם בתשובה, אבל בימיכם בית המרי שאין תקוה שתשובו בתשובה כי נתמלאה הסאה, אדבר דבר ועשיתיו, ר"ל והדבור עצמו יהיה המעשה: