הִ֗יא לֹֽא־תִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ לְסִ֔יר וְאַתֶּ֛ם תִּהְי֥וּ בְתוֹכָ֖הּ לְבָשָׂ֑ר אֶל־גְּב֥וּל יִשְׂרָאֵ֖ל אֶשְׁפֹּ֥ט אֶתְכֶֽם׃

הִיא לָא תְהֵי לְכוֹן כְּדוּדָא בְּרַם אַתּוּן תְּהוֹן בְּגַוָהּ כְּבִסְרָא דִבְשִׁיל בְּגוֹ דוּדָא עַל תְּחוּם אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אֶתְפְּרַע מִנְכוֹן:

היא. ירושלים לא תהיה לעומתכם כסיד המשמרת הבשר ההושם בתוכה עד גמר הבישול כי לא תהיו בה עד יום המיתה:

ואתם. אבל אתם תהיו בתוכה דומה לבשר המצטמק בתוך הסיר כי שמה תהיו נמקים ונמסים אבל לא תמותו בה כי על גבול ישראל ברבל׳ בארץ חמת שם אשפוט אתכם משפט מות:

אל גבול. כמו על גבול:

היא לא תהיה לכם לסיר כי לא תגן עליכם כי תבקע החומה, אבל אתם תהיו בתוכה לבשר מצד שאל גבול ישראל אשפוט אתכם ושם תמותו, באופן שלא יוציאכם מגבול ישראל לבבל וכאילו נשארתם בתוכה: