חֹ֥בְרֹ֛ת אִשָּׁ֥ה אֶל־אֲחוֹתָ֖הּ כַּנְפֵיהֶ֑ם לֹא־יִסַּ֣בּוּ בְלֶכְתָּ֔ן אִ֛ישׁ אֶל־עֵ֥בֶר פָּנָ֖יו יֵלֵֽכוּ׃

מְכַוְנָן חֲדָא לִקְבֵיל חֲדָא גַפֵּיהוֹן לָא מִתְחַזְרִין בְּמִיזַלְהֶן בִּרְיָא לִקְבֵיל אַפָּהָא אָזְלַן:

חוברות וגו׳. כנפיהם היו מחוברות ונוגעות אחת אל אחת לכסות בהם הפנים וכאשר יאמר למטה בענין:

ולא יסבו בלכתן. כשירצו לשנות דרכם מעבר אל עבר לא יסבו מצד אל צד לפי שכ״א מהם ילכו אל עבר מול פניו כי יש להם פנים לכל רוח ובכל עבר שילכו הנה ילכו מול פניהם:

חוברות. ר״ל נוגעות:

אשה אל אחותה. כן יאמר בדברים השווים וכן ופניהם איש אל אחיו (שמות כ״ה:כ׳):

יסבו. מלשון סבוב והפנה:

עבר. צד:

חברת אשה אל אחותה כנפיהם, ר"ל הכנפים היו מחוברים, שראשי קצה הכנפים המחוברות אל הגוף נגעו זה בזה, ר"ל באשר מספר הזוגות שהיו בהכנפים היה כדי להורות שאין בהם האחדות כמו שיש לבוראם, בשהם נבראים ומשכילים א"ע ואת עלתם, והגם שלא היה בהם האחדות יש בהם החבור כי הם שכליים מופשטים מחומר והשכלתם פתאומית מחוברת בלתי מופסקת ע"י זמן ההשכלה או המקום לא יסבו בלכתן איש אל עבר פניו ילכו, ע"י שהיה כנפים לכל פנים לא היו צריכים להסב פניהם גם בעת העפיפה כי היו מעופפים בשתי כנפים אשר בפנים ההוא שילכו לצד ההוא, והמליצה בזה יתבאר בפסוק י"ב: