יְחֶזְקֵאל א׳ · י״ג

וּדְמוּת בִּרְיָתָא חֲזְוֵיהֶן כְּגוּמְרִין דְאֶשָׁא בָּעֲרָן כְּחֵזוּ בְעוּרַיָא אֶשְׁתָּא מִשְׁתַּלְהֲבָא בֵּין בִּרְיָתָא וְזֵיהוֹרַיָא לְאֶשְׁתָּא וּמִן אֶשְׁתָּא נָפֵיק בַּרְקָא:

ודמות החיות. צורות גוון החיות היה מראיהן כגחלי אש הבוערות ולתוספת ביאור אמרו כמראה הלפידים:

הוא. המראה ההיא היתה מהלכת בין כל החיות ר״ל בכולן היה המראה ההיא:

ונוגה לאש. ר״ל מראה האש שהיה להן היה בו הארה יתירה ומרובה:

ומן האש. ומן מראה האש שהיה בהן היה יוצא כעין ברק:

בוערות. דולקות:

הלפידים. כן יקרא העץ שהשלהבת קשורה בו וכן כלפיד יבער (שם סב):

ודמות החיות, כבר פי' חז"ל שר"ל על פעולות החיות שהם מזומנים לעשות עתה, (כי הנבדלים מכל חומר לא יפול בהם דמות רק לפי פעולותיהם) ראה שהם כגחלי אש בוערות, כי פעולתם לשרוף את בית ה' ובית המלך, וכמראה הלפידים, כי כן יגיחו קרב ומלחמה ולפיד בוז לעשתות שאנן, ומבאר שלא היה זה מהותם שיהיו הם עצמם מחומת האש רק שהאש היא מתהלכת בין החיות, כמ"ש (לקמן י') קח אש מבינות לגלגל וכו', והאש מתיחס להם ע"ש פעולתם, וראה שנוגה לאש, שהנוגה הוא המאיר ואינו שורף, הראו לו שחסדי ה' לא תמו ושכלה חמתו על העצים והאבנים ולא יטוש את עמו ויושיעם לבסוף, ומן האש הזה יוצא ברק, לשרוף את המחריבים את עיר קדשו וכן פי' חז"ל (במדרש איוב) שמדבר מפעולות המלאכים פעמים שהוא עושה מלאכיו אש פעמים לפידים ופעמים ברקים וכו':