וַיִּקְרָא ח׳ · ל״ב

וְהַנּוֹתָ֥ר בַּבָּשָׂ֖ר וּבַלָּ֑חֶם בָּאֵ֖שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ׃

במילים פשוטות

את הנותר מן הבשר ומן הלחם יש לשרוף באש. פסוק זה קובע את דין השיריים של קרבן המילואים: מה שלא נאכל בזמנו נשרף. אבן עזרא מבאר שהכוונה לנותר עד הבוקר, שכן כך כתוב במקום אחר לגבי זמן אכילת המילואים. חזקוני מבאר את הלשון ״בבשר ובלחם״ במובן ״מבשר ומלחם״, כלומר מן הנותר מהם. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. עיקר עניינו של הפסוק לקבוע שאין להשהות את בשר המילואים ואת לחמו מעבר לזמן אכילתם, וכל הנשאר לאחר הזמן נשרף באש, כדרך הנותר בשאר הקדשים, כדי לשמור על קדושת הקרבן ולמנוע אכילתו לאחר זמנו.
מבוסס על אבן עזרא, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּדְאִשְׁתָּאַר בְּבִשְׂרָא וּבְלַחְמָא בְּנוּרָא תּוֹקְדוּן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

והנותר בבשר ובלחם. עד בקר כי כן כתוב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

בבשר ובלחם מבשר ומלחם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל