וְלָבַ֨שׁ הַכֹּהֵ֜ן מִדּ֣וֹ בַ֗ד וּמִֽכְנְסֵי־בַד֮ יִלְבַּ֣שׁ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וְהֵרִ֣ים אֶת־הַדֶּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל הָאֵ֛שׁ אֶת־הָעֹלָ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְשָׂמ֕וֹ אֵ֖צֶל הַמִּזְבֵּֽחַ׃

מדו בד. הִיא הַכֻּתֹּנֶת, וּמָה תַּ"ל מִדּוֹ? שֶׁתְּהֵא כְּמִדָּתוֹ (שם):

על בשרו. שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינְתַיִם (זבחים י"ט):

והרים את הדשן. הָיָה חוֹתֶה מְלֹא מַחְתָּה מִן הַמְאֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת וְנוֹתְנָן בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ (תמיד כ"ח):

הדשן אשר תאכל האש את העלה. וַעֲשָׂאַתָּה דֶּשֶׁן, מֵאוֹתוֹ דֶּשֶׁן יָרִים תְּרוּמָה ושמו אצל המזבח:

[על המזבח. מָצָא אֵבָרִים שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְאַכְּלוּ, מַחֲזִירָן עַל מִזְבֵּחַ לְאַחַר שֶׁחָתָה גֶּחָלִים אֵילָךְ וָאֵילָךְ וְנָטַל מִן הַפְּנִימִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ]:

וְיַלְבֵּשׁ כַּהֲנָא לְבוּשִׁין דְבוּץ וּמִכְנְסִין דְבוּץ יַלְבֵּשׁ עַל בִּסְרֵהּ וְיַפְרֵשׁ יָת קִטְמָא דִי תֵיכוּל אֶשָׁתָא יָת עֲלָתָא עַל מַדְבְּחָא וִישַׁוִנֵהּ בִּסְטַּר מַדְבְּחָא

מדו. חלוק וחכמים אמרו שהוא חנוק כנגד מדתו:

על בשרו. כנוי לערוה וכן זב מבשרו:

אשר תאכל האש.הנשאר מאכילת האש:

אצל המזבח. מחוץ לפאת מזרח:

מדו - כמו: בנו [ציפור] בנו [בעור] ומדיו קרועים לשון בגדים.

והרים את הדשן - [תרומת הדשן] היא זו מצותה בכל יום [קודם] לתמיד של שחר, אבל והוציא את הדשן - הוא לזמן מרובה לפנות את המזבח מרוב דשן שעליו.

מדו בד וי״‎ו יתרה, כמו וי״‎ו דוחיתו ארץ, בנו בעור בנו צפור, ואל תתמה על המ״‎ם אם היא נקודה בחירק שהרי דוגמתו מצינו שיורד על פי מדותיו.

מדו בד הם כתונת מצנפת ואבנט שכולם בד. והוציאם הכתוב בלשון יחיד, לפי שכולן כלבוש אחד שאינו לובשם זה בלא זה. ומכנסי בד כתב לעצמו כמו שמצינו בפרשת תצוה. אחר שפירש בגדי כהן גדול והדיוט חזר ופי׳‎ האבנט והמכנסים לשניהם, ובתורת כהנים מרבה להו לארבעה בגדים מיתורא דילבש דמצי למימר ולבש מדו בד ומכנסי בד על בשרו, או יהיו על בשרו מה ת״‎ל ילבש לרבות שנים בגדים אחרים.

על בשרו כנוי לערוה כמו זב מבשרו זובה בבשרה.

והרים את הדשן פשטיה דקרא כשרוצה להרים את הדשן מעל המזבח לובש בגדי כהונה שאין לעלות על המזבח בבגדי חול.

את הדשן מן הדשן מלא קומץ.

וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן שֶׁתְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן צָרִיךְ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה וְאֵין עֲבוֹדָה בִּשְׁנֵי בְּגָדִים, מִכָּל מָקוֹם פֵּרֵט הַכָּתוּב אֵלּוּ הַבְּגָדִים לְדָבָר שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בָּהֶם, שֶׁיְּהֵא הַכְּתֹנֶת כְּמִדָּתוֹ, וְשֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין מִכְנָסַיִם לִבְשָׂרוֹ. וְקָשֶׁה עַל זֶה, לָמָּה פֵּרַט חִדּוּשִׁין אֵלּוּ כָּאן, וְהָיָה לוֹ לְכָתְבָם בְּפָרָשַׁת תְּצַוֶּה, כִּי שָׁם מְקוֹמוֹ שֶׁמְּדַבֵּר בְּתִקּוּן הַבְּגָדִים.

וְאוֹמֵר אֲנִי לְיַשֵּׁב זֶה, לְפִי שֶׁעוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל הִרְהוּר הַלֵּב שֶׁעִקָּרוֹ בַּלַּיְלָה, וְעִקַּר הַהִרְהוּר בַּעֲרָיוֹת, כִּי מִן זֶה הַהִרְהוּר יָבֹא לִידֵי מַעֲשֶׂה מֵעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ טֻמְאַת הַקֶּרִי, וְדָבָר זֶה נִקְרָא גַּם שְׁפִיכוּת דָּמִים, כִּי הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה הַבָּא עַל יְדֵי הַהִרְהוּר דּוֹמֶה לִשְׁפִיכוּת דָּמִים, דְּהַיְנוּ דַּם זַרְעִיּוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ מִן פָּסוּק ״שׁוֹחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים״ (ישעיה נז ה), קְרֵי בֵּיהּ שׁוֹחֲטֵי וְסוֹחֲטֵי (נדה יג.). וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁהַמִּכְנָסַיִם מְכַפְּרִים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וְהַכְּתֹנֶת מְכַפֵּר עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, כִּדְאִיתָא מַסֶּכֶת עֲרָכִין (טז.), וְהָעוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל הַהִרְהוּר הַכּוֹלֵל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים כְּאֶחָד. עַל כֵּן נֶאֱמַר בַּהֲרָמַת הַדֶּשֶׁן שֶׁל הָעוֹלָה ״וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד״, זֶהוּ הַכְּתֹנֶת הַמְכַפֵּר עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, ״וּמִכְנְסֵי בַד״, הַמְכַפְּרִים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת. וּלְכָךְ פֵּרֵט ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה״, לוֹמַר לְךָ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּאֵפֶר תַּעֲרוֹבֶת שְׁאָר מִינִים מִכָּל מָקוֹם אֵין הֲרָמָה זוֹ בִּשְׁנֵי בְּגָדִים אֵלּוּ, כִּי אִם בַּעֲבוּר הֱיוֹת בָּהּ אֵפֶר הָעוֹלָה הַמְכַפֵּר עַל הַהִרְהוּר. וּלְפִי שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין כָּאן לֹא גִּלּוּי עֲרָיוֹת מַמָּשׁ וְלֹא שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ אֶלָּא דָּבָר הַדּוֹמֶה לָהֶם, סָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁאַף אִם לֹא יִהְיֶה הַכְּתֹנֶת כְּמִדָּתוֹ וְאַף אִם יִהְיֶה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין מִכְנָסַיִם לִבְשָׂרוֹ לֹא עִכֵּב, עַל כֵּן פֵּרֵט לוֹמַר שֶׁגַּם כָּאן יִהְיוּ כְּתִקּוּנָם מִכָּל צַד.

וּבַמִּדְרָשׁ (ויק״ר ז ו) אָמְרוּ, ״זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה״, כָּל הַמִּתְגָּאֶה נִדּוֹן בָּאֵשׁ כוּ׳. אֵין כַּוָּנָתוֹ לְהוֹצִיא מִקְרָא זֶה מִידֵי פְּשׁוּטוֹ וּלְפָרֵשׁ ״הִוא הָעֹלָה״ עַל הָאָדָם הַמִּתְגָּאֶה, אֶלָּא שֶׁדַּעַת מִדְרָשׁ זֶה לוֹמַר שֶׁהָעוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל גַּסּוּת הָרוּחַ. וְיֵשׁ לוֹ קְצָת סִיּוּעַ מִן פָּסוּק ״וְהָעוֹלָה עַל רוּחֲכֶם״ (יחזקאל כ לב), דְּהַיְנוּ עַל גַּסּוּת הָרוּחַ, עַל כֵּן דִּין הָעוֹלָה בָּאֵשׁ אֲשֶׁר טִבְעוֹ לַעֲלוֹת. עַל כֵּן אָמַר ״הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָהּ״, כִּי מוֹקֵד אֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ הָעוֹלֶה לְמַעְלָה הוּא כַּפָּרָה עַל הַגַּס רוּחַ הָעוֹלֶה בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת מִמֶּנּוּ.

וְעַל כַּוָּנָה זוֹ הִזְכִּיר הֲרָמַת הַדֶּשֶׁן, כִּי הַתִּקּוּן הוּא הַדֶּשֶׁן, שֶׁיֹּאמַר ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״ כְּאַבְרָהָם, וְאָז יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד, כִּי כָל הַמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן״. וְלְָזֶה פֵּרַט שְׁנֵי בְּגָדִים אֵלּוּ שֶׁיִּלְבַּשׁ הַכֹּהֵן הַמְכַפֵּר, ״וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד״ כְּמִדָּתוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בֶּגֶד נְשִׂיאָתוֹ אָרֹךְ מִמֶּנּוּ אֶלָּא כְּמִדָּתוֹ, כִּי מַאן דִּלְבַשׁ מִדָּא יִלְבַּשׁ מִדָּא (ברכות כח.) כְּמִדָּתוֹ, וְלֹא יֵלֵךְ בִּגְדוֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנּוּ, ״וּמִכְנְסֵי בַד״ הַמְכַפְּרִים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין סוטה ד:): כָּל הַמִּתְגָּאֶה כְּאִלּוּ בָּא עַל כָּל הָעֲרָיוֹת כוּ׳, וְשִׂימַת הַדֶּשֶׁן אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ, כִּי גַּם הַמִּזְבֵּחַ מוֹרֶה עַל גֶּדֶר הָעֲנָוָה, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁהֲרָמַת הַדֶּשֶׁן מְלָאכָה קַלָּה וּבְזוּיָה, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִלְבַּשׁ הַכֹּהֵן בְּגָדִים קְצָרִים שֶׁלֹּא יִתְלַכְלְכוּ בַּדֶּשֶׁן אוֹ יִלְבַּשׁ אֵיזֶה דָּבָר חוֹצֵץ עַל בְּשָׂרוֹ שֶׁלֹּא יְלַכְלֵךְ בְּשָׂרוֹ בָּאֵפֶר, עַל כֵּן אָמַר שֶׁיִּהְיֶה הַכֻּתֹּנֶת כְּמִדָּתוֹ וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵין מִכְנָסַיִם.