וְסָמַךְ֙ אֶת־יָד֔וֹ עַ֖ל רֹ֣אשׁ הַֽחַטָּ֑את וְשָׁחַ֤ט אֹתָהּ֙ לְחַטָּ֔את בִּמְק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יִשְׁחַ֖ט אֶת־הָעֹלָֽה׃

הפסוק מצווה לסמוך יד על ראש החטאת ולשחוט אותה לחטאת במקום אשר ישחט את העולה. רש״י מבאר ש״ושחט אתה לחטאת״ מלמד שתהא שחיטתה לשם חטאת. כלומר השחיטה צריכה להיעשות בכוונה מפורשת לשם חטאת. אונקלוס מתרגם ״וסמך את ידו על ראש החטאת ושחט אותה לחטאת״. הפסוק מלמד את שלבי הפתיחה של חטאת הכבש - סמיכה ושחיטה לשם חטאת במקום העולה, בצפון. הדגשת השחיטה ״לחטאת״ מלמדת על חשיבות הכוונה בעבודת החטאת, שאם נשחטה שלא לשמה נפסלת. בכך שווה דין חטאת הכבש לדין חטאת העז, וההבדל ביניהן הוא בעיקר בעניין האליה הקרבה בכבש ואינה בעז.