וַיִּקְרָא ד׳ · ל״ג

וְסָמַךְ֙ אֶת־יָד֔וֹ עַ֖ל רֹ֣אשׁ הַֽחַטָּ֑את וְשָׁחַ֤ט אֹתָהּ֙ לְחַטָּ֔את בִּמְק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יִשְׁחַ֖ט אֶת־הָעֹלָֽה׃

במילים פשוטות

הפסוק מצווה לסמוך יד על ראש החטאת ולשחוט אותה לחטאת במקום אשר ישחט את העולה. רש״י מבאר ש״ושחט אתה לחטאת״ מלמד שתהא שחיטתה לשם חטאת. כלומר השחיטה צריכה להיעשות בכוונה מפורשת לשם חטאת. אונקלוס מתרגם ״וסמך את ידו על ראש החטאת ושחט אותה לחטאת״. הפסוק מלמד את שלבי הפתיחה של חטאת הכבש - סמיכה ושחיטה לשם חטאת במקום העולה, בצפון. הדגשת השחיטה ״לחטאת״ מלמדת על חשיבות הכוונה בעבודת החטאת, שאם נשחטה שלא לשמה נפסלת. בכך שווה דין חטאת הכבש לדין חטאת העז, וההבדל ביניהן הוא בעיקר בעניין האליה הקרבה בכבש ואינה בעז.
מבוסס על רש״י, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ושחט אתה לחטאת. שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָתָהּ לְשֵׁם חַטָּאת (זבחים ז'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיִסְמוֹךְ יַת יְדֵהּ עַל רֵישׁ חַטָאתָא וְיִכּוֹס יָתַהּ לְחַטָאתָא בְּאַתְרָא דִי יִכּוֹס יַת עֲלָתָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל